נשיכות אצל ילדים

בני בן שנה וארבעה חודשים, הולך לגן. מזה שבועיים הוא חוזר מהגן עם נשיכות ולעיתים הגננת מיידעת אותנו על כך מראש. שוחחתי עם עובדי הגן ועם הפיקוח אך תשובותיהם אינן מספקות אותי, מאחר ואף אחד מהם אינו יכול להבטיח לי שמחר בני יחזור ללא נשיכות על גופו. התשובות שקיבלתי הן שבני הוא בן בכור ועליו לקבל ביטחון עצמי ולדעת איך להסתדר עם חברים. האם בני צריך לחזור מוכה מהגן כדי לקבל ביטחון עצמי? מדוע לא נמצאת אחת הגננות בקרבת הילד בכל רגע נתון והאם זה מוכיח כי משהו בתיפקוד הגן לקוי? בכל יום שהילד חוזר מהגן, אנו נאלצים לבדוק האם נשכו או שרטו אותו ועקב כך אנו אובדי עצות בנוגע לתיפקוד הגן והמטפלות. מה עלינו לעשות?

תשובה:

הורים יקרים, אתם מתארים מצב בו אתם מפקידים את ילדכם בגן ומגלים שהוא חוזר עם נשיכות. אני יודעת עד כמה נושא זה כאוב ומטריד הורים רבים. לצערי, לא פרטתם במכתבכם את היקף המסגרת בה נמצא בנכם, כגון: מספר הילדים, גילאי הילדים, מספר המטפלות ועוד. לכן לא אוכל להתייחס לגורמים אלו. בכל מקרה, הרשו לי לציין שתופעת הנשיכות אצל ילדים סביב גיל שנה וחצי היא חלק משלב התפתחותי נורמלי. שני גורמים עיקריים לנשיכות אצל ילדים בגיל זה: הגורם הראשון הוא הכרת סביבתו – דרך הנשיכות הילד בוחן את סביבתו. הגורם השני הוא קושי בתקשורת – עקב הקושי של ילדים בגיל זה להתבטא הם נושכים לעיתים כצורת ביטוי. קשה להבטיח שבנך לא יינשך שוב, כיוון שלרוב, הדברים קורים בשבריר שניה. יחד עם זאת, מומלץ ואף חובה לשוחח עם הגננת ולוודא שהיא אכן דואגת לטפל בתופעת הנשיכות ולמנוע אותן ככל הניתן, בדרכים חינוכיות מקובלות.

פורסם בירחון "הורים וילדים"