תאומים וחברה

המאמר דן בנושא המעורבות החברתית של תאומים עם חברת הילדים הסובבת אותם ובינם לבין עצמם.

סיוון, אמא לתאומים, מספרת: "לא פעם, שואלת אותי חברתי הטובה, שיש לה ילד בן שלוש, בגיל התאומים שלי: למה את לא מביאה אף פעם את עידן ותומר לשחק עם אסף? הם הרי באותו גיל.   ואני… כל פעם חוזרת על אותה תשובה: האמת היא, שעידן ותומר משחקים ביניהם כל כך יפה יחד ולי זה מאוד נוח. כשהם משחקים יחד, אני מתפנה לעיסוקיי."

איילה אמא של נועה ודנה מספרת לעומת זאת: "לא פעם אנשים אומרים לי – 'כל כך רציתי שיהיו לי תאומים' – ואני מזמינה אותם לראות אותי עם התאומות, למשל במגרש המשחקים,  כמה קשה לי שם; כל אחת מהן הולכת לכיוון אחר. כשאני מכינה יחד עם דנה עוגה בחול, נועה רוצה שאעמוד לידה כשהיא מתגלשת, ואני… נקרעת בין שתיהן. גם כשהן משחקות עם ילד נוסף, מהר מאוד פורץ ריב". 

הורים רבים לתאומים מתלבטים בשאלה: האם לקחת כל אחד מהתאומים לבד למגרש המשחקים או לשחק עם חבר? האם להשאיר את התאומים לשחק זה עם זה, או שיש להתחיל את המרוץ אחרי חיפוש חברים, שירותי הסעות לחברים, אירוח חברים וכו'?

 ראשית כל, כשאנחנו מדברים על תאומוּת, יש לזכור שלמעמד הזה יש יתרונות וחסרונות. מצד אחד, המעמד הזה מספק בטחון, כוח, חבר קבוע וזמין.

מצד שני, המשמעות לגבי התאומים היא שכל אחד מהם הוא "לא לבד", כלומר התאום לעיתים חש מעין חצי מיחידה שלמה. לפעמים תחושה זו שמלווה אותם מובילה לקושי בגיבוש הזהות העצמית שלהם ובנפרדות שלהם. בהמשך הזמן יתכן שיהיה להם קשה להיפרד זה מזה, יתכן שאחד מהם יהיה תלותי בשני וכו'.

 אחת הדרכים לסייע לכל אחד מהתאומים להרגיש ייחודי, כמו שבדרך כלל ילדים יחידאים מרגישים, היא לנסות להפריד ביניהם לפחות בחלק מהיום. דבר זה יאפשר לכל אחד מן התאומים תנאים לפיתוח אישיותם ותכונותיהם הייחודיות.

יש לזכור, שאין להתעלם מהעובדה שתאומים, עוד מתחילת דרכם ברחם אימם, היו תמיד יחד. הם אינם יודעים מה זה להיות לבד. לכן, אין ללכת נגד הטבע ולהפריד ביניהם מיד. חשוב מאידך לזכור לאפשר לכל אחד מן התאומים לפתח את אישיותו בנפרד ולתפקד באופן עצמאי ללא תלות באחיו. חשוב לא פחות שגם אנחנו, ההורים, נפתח קשר רגשי עם כל אחד מהתאומים בנפרד. לכן, מומלץ להפריד בין התאומים לפחות בחלק מן הזמן, כך שיהיה לנו, ההורים, זמן איכותי עם כל אחד מהם בנפרד.

הלכה למעשה:

מומלץ לקחת כל אחד מהתאומים, מידי פעם, למגרש המשחקים, לקניות, או לסידורים, לבד. בזמן שאחד ההורים נמצא עם תאום אחד, עדיף להשתדל שההורה השני ימצא עם התאום השני, במידת האפשר. כך כל הצדדים יוצאים נשכרים: ההורים לא חוזרים ממגרש המשחקים מותשים וכן כל אחד מן הילדים מקבל את ההורה שלו במאה אחוז. זה נשמע ממש אידיאלי אבל אליה וקוץ בה: לא תמיד נמצא את האדם המתאים שיוכל להישאר עם התאום השני. כאם לילדים יחידאים ולתאומים אני יודעת כמה נוח לצאת עם ילד אחד ומצד שני כמה קשה ההפרדה בין התאומים. ההפרדה קשה הן מבחינה טכנית והן מבחינה רגשית בשלבים הראשונים. כך למשל, עד שההורה מתארגן לצאת עם תאום אחד למגרש המשחקים, הוא צריך לדאוג שמישהו יהיה בבית עם התאום השני. באותו זמן ההורה חושב בלבו: "אני כבר הולכ/ת למגרש המשחקים אז למה שהתאום השני לא יהנה? הרי הילדים גם מתפתחים במגרש המשחקים ויוצרים קשרים חברתיים". גם במקרה שבו הבעל הוא הנשאר בבית, תעלה המחשבה: "עד שבעלי כבר הגיע מוקדם הביתה, מאוד הייתי שמחה שגם הוא יהיה איתנו".

בכל זאת, למרות הקושי הטכני והרגשי, חשוב להקדיש זמן לכל אחד מהתאומים באופן אישי. יש להקפיד להתחלק אבא ותאום – אמא ותאום ולהקפיד להתחלף, כדי שיתפתח קשר טוב בין כל אחד מההורים לבין כל אחד מהתאומים.

 חברויות אצל תאומים:

על ההורים ליזום מפגשים של התאומים עם חברים, וזאת למרות העובדה שלעיתים האח התאום ממלא את מקומו של החבר. מצב שבו תאומים משחקים בינם לבין עצמם הוא אמנם מאוד נוח להורים, אך חלק מתפקיד ההורים בסיטואציה זו של תאומים, הוא לאפשר לתאומים לפתח קשרים חברתיים שהם מעבר לתאומוּת. לא צריך לחשוש מפגיעה אפשרית בקשר בין התאומים. חברים לעולם לא ימלאו את המקום המיוחד של האח התאום. במחקר שבדק מיהו האדם החשוב ביותר לתאומים, רוב התאומים השיבו שהאח התאום הוא החשוב ביותר עבורם.

 בכל מקרה, אם אנו מעודדים מפגש בין התאומים לחבריהם, אזי כשהמפגש נעשה בבית התאומים, רצוי שנדאג שלכל אחד מהתאומים יגיע חבר. במידה ולא מתאפשר מצב כזה, זוהי הזדמנות פז להורה לבלות עם אחד התאומים בבית, בזמן שהתאום האחר מבלה עם חברו. ישנם מקרים, שברגע שמגיע חבר לאחד התאומים, מהר מאד נוצרת סיטואציה של משחק בשלישיה. יש לקחת בחשבון שמפגש כזה עשוי להיות מהנה ובאותה מידה הוא עלול להיות לא קל, למשל:

  • במקרה שהתאום שמשחק עם חברו חושש לאחיו התאום שאינו ממש חלק מהחבורה, ולוקח אחריות לגביו. לעיתים האח התאום יהיה מוכן אף לוותר על החברות לטובת אחיו.
  • במקרה שהחבר ירצה להפריד בין התאומים ולמשוך אחד מהם לצדו. התאום שיישאר בחוץ ינסה בדרך כלל לחבל בקשר שמתפתח בין אחיו לחבר, מתוך רצון להיות חלק מהחבורה.

 אל דאגה! מצד אחד, סיטואציה של משחק בשלישיה הינה סיטואציה לא קלה ועלולה לגרום לעיתים למריבות. מצד שני, בדרך כלל, עם הזמן התאומים מתרגלים לשחק יחד עם חבר אחד, ואף לומדים להנות מכך. הם מבינים שלעיתים שווה לנסות להסתדר איתו, להרוויח חבר ולא להפסידו. לכן, חשוב שהתאומים יחשפו למשחק עם חברים. חשוב שכל אחד מהתאומים ילך לחבר אחר, כדי להרגיש את הלבד, כדי שלא ירגיש נשלט או לחילופין ירגיש אחריות על אחיו.

המלצתי היא לא להיות קיצוניים לאף כיוון. לא להפריד לגמרי וגם לא להימנע לגמרי מהפרדה. יש למצוא את שביל-הזהב. חלק מהזמן בהחלט יש לאפשר לתאומים להיות ביחד, לשחק יחד, להנות יחד, ויחד עם זאת גם לאפשר להם להנות ממעגל חברים גדול יותר. חשוב לזכור שאחד מהיתרונות שיש לתאומים, הוא שיש להם חבר בגילם בבית. אל לנו לקחת יתרון זה ולהפוך אותו לחסרון. אולם בהחלט חשוב לדאוג לכך, שלא בכל פעם שמגיע חבר לאחד התאומים, תמיד התאום השני יצטרף, אלא יש לדאוג לו לתעסוקה אחרת. זוהי יכולה להיות ההזדמנות של ההורה להיות נטו עם התאום השני.

לסיכום: 

  • ההפרדה חשובה - נפרדוּת אצל תאומים חשובה ביותר להתפתחותם התקינה, לכן יש לאפשר לכל אחד מהתאומים לחוות את הלבד. ויניקוט, רופא ילדים ופסיכואנליטיקן, טוען שכל אדם זקוק לזמן ולמקום פרטיים. דברים אלו מצומצמים אצל תאומים מטבע הדברים, ועלינו לדאוג ליצור את ההפרדה במינון הראוי.
    בהפרדת התאומים, כל אחד מהם מקבל את ההזדמנות להרגיש יחיד ומיוחד. הם מסתגלים לפרידה מהאח התאום, מצטמצם הסיכוי להיווצרות תאום-דומיננטי, ותאום-תלותי. מצב של תאום-דומיננטי ותאום-תלותי פוגע בזוג התאומים, כיוון שהדומיננטי מבין התאומים ישא על כתפיו את הדאגה לאחיו והחלש מביניהם יהיה תלוי באחיו שיגן עליו.
    יתרה מזאת, כאשר יש הפרדה, התאומים יוצרים קשרים חברתיים עם אחרים ובסופו של דבר, הם יוצאים מורווחים מכך. 
  • זהות נפרדת – כדי לסייע לכל אחד מהתאומים לגבש זהות נפרדת, רצוי להדגיש את השוני ביניהם, את הייחוד של כל אחד. יש לפתח את תחומי ההתעניינות של כל אחד מהם ולהדגיש את השוני על ידי הלבשתם בלבוש שונה למשל. הדבר נכון במיוחד אם מדובר בתאומים זהים, שממילא קשה לאחרים להבדיל ביניהם.
    גדעון לוין, פסיכולוג שחקר את תחום התאומים, מצא שילד כבן ארבע עמד מול המראה ופרץ בבכי. הוא כעס מאוד על כך שאחיו חיקה את תנועותיו אל מול המראה למרות שאחיו לא היה שם. הילד הביט בעצמו במראה וחשב שהדמות במראה היא של אחיו התאום. ילד תאום אחר אמר: "אף פעם איני יודע אם אני אחד או שניים".
  • יחס ההורה – להורים יש צורך להתייחס לתאומים באופן שיוויוני. למרות זאת, יש להשתדל להימנע מביטויים כוללים כגון: "הציור שלכם יפה", או "כמה אני שמחה לראות אתכם". חשוב להתייחס לכל אחד מהתאומים באופן אישי ולאמר: "הציור שלך מאוד יפה" ולא "הציורים שלכם מאוד יפים", לאמר: "עידן ותומר הגיעו" ולא "התאומים הגיעו".

 

ד"ר נאוה וולפסון, מומחית לחינוך ולהתפתחות ילדים ולהדרכת הורים

אם לתאומים

 טלפון: 052-4700028  ,   www.wolfson.co.il 

 

המאמר פורסם בירחון "הורים וילדים"

 כל הזכויות שמורות