חופשי מדי

בני, בן שנה וחודש, הוא באופן עקרוני ילד טוב, חייכן, אוכל וישן טוב ובדרך כלל אוהב ילדים ואנשים אחרים.
אבל לי נראה שיש לו איזושהי בעיה בהקשר של חרדת נטישה או חרדה מזרים – פשוט אין לו כזו בשום מידה. מעולם לא קרה שהוא סירב ללכת למישהו שהוא אינו מכיר ואין לו בעיה להישאר עם אנשים זרים בלעדינו מבלי להבחין, גם לחצי שעה. לא תמיד הוא אפילו מראה סימני התלהבות כשאנחנו חוזרים. כשאנו מבלים עם הרבה אנשים הוא נהנה לעבור מהאחד לשני וממעט לבקש אותנו. עם זאת, כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה אלינו לעזרה. איני יודעת אם יש קשר, אך הוא גם ממעט לבכות מנפילות, גם כאשר מדובר בדברים הנראים רציניים בעיני.
כולם אומרים שהוא מקסים ונהדר, אך אני חוששת שמא יש לו איזו בעיה רגשית או בעיה בקשר איתנו, ההורים. אציין כי מגיל צעיר גידלנו אותו בגישה חופשית, עם הרבה מקום להתנסויות מכל הסוגים. האם התנהגותו יכולה להעיד על בעיה רגשית?

תשובה:
את מתארת ילד חייכן ונוח שהולך בקלות לאנשים זרים, ויחד עם זאת כאשר משהו מציק לו הוא אכן פונה אליכם – וזה יפה. למרות זאת, את מעלה חששות בנוגע להיעדר חרדת זרים ומכך שבנך ממעט לבכות בנפילות. אכן, סביב גיל שמונה חודשים מתפתחת אצל רוב התינוקות התופעה של פחד מזרים וחרדת נטישה, המעידה על כך שהתינוק מבחין בין המטפלים בו לבין האחרים. לא לכל ילד יש חרדת נטישה או פחד מזרים ברמות גבוהות, אולם במקרה שישנם ספקות באשר לקשר בין הילד להורים, מומלץ לפנות לבירור עם איש מקצוע. בנוגע לכך שהילד ממעט לבכות מנפילות, חשוב לזכור שגם כאן ישנם הבדלים בין ילדים, ובכל זאת אני ממליצה לבדוק את רמת התחושה של הילד. את שני הנושאים ניתן לבדוק עם רופא ילדים התפתחותי.

פורסם בירחון "הורים וילדים"