פינוק או איפוק

בתי, בת השנה וחצי, התחילה לפתח לאחרונה עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה. אולם למרות שאנו
מתחככים הרבה עם חברים ובני משפחה בני גילה, בחצר או בבית, היא אינה מתלהבת לשחק עם הילדים. אם לוקחים לה משחק ששייך לה או לא, היא מתחילה לבכות בכי תמרורים ונראה שהיא נפגעת. גם המטפלת ששוהה איתה במשך רוב שעות היום, מספרת לי שאם אחד הילדים לוקח לה צעצוע היא פורצת בבכי (היא נמצאת עם המטפלת לצד שני ילדים נוספים). כיצד עלי להתנהג? האם עלי להרגיע אותה ולהסביר לה שהמשחק שייך לה ואנחנו רק משאילים אותו, או אולי דווקא לומר בפשטות: "אם לוקחים לך, קחי בחזרה?" ואולי בכלל מוטב להתעלם?

תשובה:
לפי תיאורך, בתך נמצאת בשלב של פיתוח עצמאות ואינטראקציה עם הסביבה, וזה נפלא. יחד עם זאת, היא נמצאת גם בשלב הרכושנות ה אופייני לגיל זה. בדרך כלל, התופעה נובעת מכך שהילד רואה עצמו במרכז, ולכן קשה לו לשחק עם ילדים ולחלוק עמם במשחקים. תופעה זו אינה מעידה על תכונת אופי כלשהי, כמו קמצנות או אגואיזם.
ילדים בגיל זה נוטים לשחק זה לצד זה, ולא זה עם זה, ואין הדבר אומר שהם אינם נהנים מחברת ילדים. ילד בגיל שנה וחצי שלוקחים לו משחק, בדרך כלל בוכה. במיוחד אם לקחו לו, למשל, דובי שהוא קשור אליו ואולי אף נוהג לישון אתו. במקרים אלה יש לכבד את רצונו של הילד, ולא להכריחו לתת את הדובי. הסברים כגון: "הדובי שלך ואנחנו רק משאילים אותו" או: "תן לו היום והוא ייתן לך מחר", לא עוזרים בדרך כלל בשלב הרכושנות. אחת הדרכים לצמצום מקרים כאלה, היא להסתיר את הדובי או הצעצוע שהילד קשור אליו מאוד מפני ילדים אחרים, כשהולכים לחברים. אם החפץ לא הוסתר, משפטים כמו: "אם לוקחים לך – קח בחזרה", מיותרים ועלולים להוביל לאלימות. צריך לנסות לדאוג לכך שלא יקרה מצב שבו נלקחים מהילד חפציו באופן עקבי. עם זאת, חשוב להפגיש ילדים יחד, אך לזכור שהם צריכים להיות תחת השגחה. עם הזמן והתפתחות השפה, ילדים רוכשים כישורים חברתיים ותופעת הרכושנות פוחתת. רק אם התופעה לא תחלוף יהיה אולי צורך לשקול התייעצות עם איש מקצוע.

פורסם בירחון "הורים וילדים"