הילד לא אוהב להתקלח

בני הבכור בן שנתיים וחצי. מאז שהוא נולד הוא אהב מאוד להתקלח וזו היתה חלק משגרת השינה שלו. במקלחת הוא היה משחק ואחר כך הייתי עושה לו עיסוי והוא היה הולך לישון. לפני כמה חודשים עברנו לגור בסמוך להורי, שם יש לי יותר עזרה עם הילדים. באחד הערבים אחותי (בת 14) קילחה אותו ונכנס לו סבון לעיניים הוא צרח ובכה וכנראה היא נלחצה ולא ידעה מה לעשות. שטפנו אותו והרגענו אותו מחוץ למקלחת ומאז כל מקלחת היא סיוט!! אני לא יודעת אם זה קשור למעבר הדירה או לטראומה שהוא חווה (אני לא זוכרת אם מיד אחר כך הוא לא רצה יותר להתקלח לכן אני לא בטוחה) כל מקלחת אני מנסה שתהיה נעימה אני מנסה לשכנע אותו, מבטיחה הבטחות שזה יגמר מהר, מכניסה משחקים ואפילו ניסיתי לחזור איתו למקלחת בגיגית שהוא נורא אהב כשהיה קטן יותר, אבל תמיד בסוף, המקלחת נגמרת בכוח, בבכי, בצרחות ובזה שכולי רטובה.. מה עלי לעשות??

תשובה:

אמא יקרה,
את מתארת ילד שבעבר נהנה מאמבטיה, אולם חווה חוויה לא נעימה עקב כניסת הסבון לעיניו והיום מסרב להתקלח. יחד עם זאת, את לא בטוחה שחוסר הרצון שלו להתקלח הוא אכן מאז החוויה של כניסת הסבון לעיניו.
עצמאות, עקשנות, התפרצויות זעם ומאבקי כח, הינם חלק ממאפיינים התפתחותיים של ילדים בני שנתיים וחצי. נשאלת השאלה האם רק באמבטיה הילד מגיב כך או באופן כללי כשאיננו מקבל את מבוקשו.
אני ממליצה שבשלב זה, אתם ההורים תעשו לילד אמבטיה. יש להשקיע פחות מאמץ בשכנועים להתקלח ובהבטחות שונות ויחד עם זאת, יש להיות שלמים עם העובדה שהילד אמור להתקלח ותקיפים לגבי הצורך לבצע אמבטיה. חשוב לשמור על סדר יום קבוע, למשל, בשעות אחר-הצהריים, זמן למשחק, אמבטיה, ארוחת ערב, סיפור והשכבה. יש לתת לילד התראה מראש "עוד עשר דקות אוספים משחקים והולכים להתקלח". אומנם לילד בגיל זה, אין הערכת זמן, אך לאחר מספר פעמים, יבין ויתארגן נפשית לסיום המשחק וכניסה לאמבטיה. ניתן ללוות את ההליכה לאמבטיה בשיר, תחרות וכו'. במידה וימשיך להתעקש, יש לעזור לו להגיע לאמבטיה, להתקלח בזריזות, ולא "לעשות" מהאמבטיה עניין גדול. ניתן להיעזר גם בספרות ילדים העוסקת בהיגיינה בכלל ובאמבטיה בפרט ובכל מקרה, יש לעקוב אחר התנהגות הילד כדי לוודא שההסתייגות מביצוע האמבטיה איננה קשורה לגורמים נוספים.