סף תסכול נמוך

בני הצעיר (בן 4) מגיב לעתים ביללות ובקיטורים כשמשהו אינו מצליח לו (להרכיב בורג צעצוע, לסגור קופסה וכדומה). הוא פוסח על שלב בקשת העזרה ומתחיל מיד ב"נדנוד" וביבבות. כיצד להגיב?

תשובה:

תגובה כפי שאת מתארת מאפיינת לעיתים ילד בעל ציפיות גבוהות מעצמו ולעיתים אף ילד שהוריו בעלי ציפיות גבוהות ממנו. יש לציין שציפיות גבוהות מהילד להצלחה, מועברות לילד גם ללא מילים. ציפיות כאלו מעמידות את הילד במעין מבחן תמידי ורצון לענות על ציפיות ההורים. אולם לא תמיד הוא יכול לענות באופן מלא לציפיות של עצמו ולציפיות של הסביבה ממנו והדבר מביא לתסכול. אי לכך, חשוב להוריד ציפיות מהילד.
דבר נוסף שיש לתת את הדעת עליו הוא לנסות להפחית דברים שגורמים לילד לתיסכול. למשל, יש לשים לב מהם המשחקים שבהם משחק הילד? האם המשחק מתאים לגילו? האם המשחק איכותי? שכן, קיימים משחקים שחוסר איכותם מתבטאת בקושי בהרכבתם כגון: פזל עץ שחלקיו אינם מתאימים או משוייפים היטב, עובדה המקשה על הילד להצליח ויוצרת אצלו תסכול.
חשוב מאוד לבדוק את יכולותיו המוטוריות של הילד, האם הן תואמות את גילו? רצוי גם לשמוע ולהתרשם מדברי הגננת הן לגבי יכולותיו המוטוריות והן לגבי תגובותיו ברגעי חוסר הצלחה. בכל מקרה, גם אם קיימים קשיים, ניתן לטפל בדברים.
את שואלת כיצד להגיב? ובכן, בהנחה שנתנו לילד משחק או אתגר אחר התואם את גילו ותואם את היכולת המוטורית שלו, יש להתייחס גם לחלק ההתנהגותי. במקרה של תיסכול, מומלץ לשקף לילד את הרגשתו, למשל לאמור לו: "אני מבינה שקשה לך להבריג, בוא ננסה יחד". במקביל יש לתת לילד חיזוק חיובי כאשר הוא עושה דברים מבלי "לקטר", ובכלל חיזוקים חיוביים על דברים שונים שהוא עושה כגון עזרה בבית, ולאו דווקא על הצלחה במשחק או בנושא אחר. חשוב לא פחות, לא להילחץ מתגובתו הפחות רצויה ולהראות לילד שגם אנו לא מושלמים, שגם החביתה שהכנו נשרפת לעיתים, ושגם אנחנו לא תמיד מצליחים באופן מושלם בכל דבר שאנו עושים.